 |
| צילום מסך |
אין צורך להיות אוהד נתניהו כדי להבין שהוא הוכפש בשיטות מחפירות לכל אורך מערכת הבחירות. האנשים שרדפו אותו, רדפו למעשה את כל מה שהוא מייצג, וזה כבר לא עניין פרטי. המרדף המוטרף הזה יילקח בחשבון בקלפי, וגם הרבה אחר כך
המצוד הגדול: אנשי המחנה הציוני, כך דווח השבוע, שכרו כבר את כיכר רבין לנשף הניצחון במוצאי הבחירות. אין כמעט ספק שהידיעה הזו היא חלק מלוחמה פסיכולוגית אשר נועדה לרפות ידיים ורגליים בימין, וליצור שם רושם מוטעה של נפילת הכרעה ושל חוסר תוחלת בהמשך המאבק נגד מכונת המלחמה המשומנת של הרצוג. היא כאילו אומרת: פעילי ימין, עסקני ליכוד, חבל על זמנכם היקר, בקבוקי השמפניה שלנו כבר במקרר, להתראות באבן־גבירול.
אבל גם אם נניח שהזמנת הכיכר נובעת מצורכי התארגנות גרידא, כיאה וכיאות למפלגה סוציאל־דמוקרטית מסודרת, היא מסגירה כשל מוסרי: נשף ניצחון פוליטי המוני הוא מעשה קנטרנות שמעיד על חוסר רצינות. מי שמנצח בבחירות אמור להרגיש יותר אימה מאשר חדווה. משימת ניהול המדינה מונחת פתאום על כתפיו. אין עוד את מי להאשים. סיכויי הכישלון גדולים עשרת מונים מסיכויי ההצלחה. חוצות ישראל ראו כבר כמה וכמה נשפי ניצחון פוליטיים, משמאל ומימין, שהסתיימו במפח נפש. זוכרים את "שחר של יום חדש" 1999?
לכתבה המלאה>>> nrg