בניגוד לדימוי הרווח על ראש הממשלה בחוגים הקרויים אינטלקטואליים, בארוחת הערב בביתי ראיתי בו את אותו זן אנשים שכמעט שכחתי מקיומו. הוא ורעייתו הצטיירו לי, בלילה הזה, כדמויות מסתוריות ומהפנטות מרומן של פיצג'רלד
לרגע נדמה לי חדר האורחים בביתנו ברעננה באותו ערב של יום חמישי לסלון מימים עברו, בירושלים המנדטורית או באיסטנבול, ואולי בניו יורק של הרומן "גטסבי הגדול" מאת סקוט פיצג'רלד, מצועף באור החיוור של נברשת הבדולח שנשפך על פסלוני החרסינה שבארונות התצוגה הכהים ועל גביעי היין ונבלע בשטיחי הקיר הארגמניים.
הזמן הכרונולוגי כמו נסוג זה מכבר, וכשהבטתי באורחי הכבוד של הסעודה, ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו, שהיו שקועים בשיחה ערה עם הקרואים, קיוויתי שהקסם לא ייגמר לעולם. על הפסנתר ניגן הווירטואוז המבריק בן ה-17 ערן סולקין נוקטורן של שופן ואטיוד רוגש של ליסט ואז התלווה אליו נגן הסקסופון הקלאסי אורן גרוס טהלר בפנטסיה של דמרסמן שזעזעה בעוצמתה את אגרטלי החרס. גם היטשטשו כבר ההיררכיות, ושוב לא היה זה "ראש הממשלה" ולא "הגברת שרה נתניהו" אלא שני אורחים מרתקים שכמו באו מרחוק, היא בהומור הנהדר שלה והוא בידע המסחרר ובזיכרון האדיר לפרטים.
לכתבה המלאה>>> הארץ
צילום מסך: יוטיוב